יש כל מיני צללים מפחידים, ומי שחושש שאורבים לו ושיפלו עליו, אפילו צל צילו של איום כלשהו מפחיד אותו. אולם מוזר מאד שהגמרא אינה מזכירה ולו במילה את מי שמפחד מהצל של עצמו...
כפי שרואים בכל אופן מהגמרא, הפרעות חרדה בדיוק כבימינו אינן פשוטות לטיפול ומלוות במחשבות כפייתיות מפחידות למיניהן. מעשים טכסיים שונים משמשים את החרדתי בניסיון להתגבר על חרדותיו, והרגעות למיניהן מועילות חלקית בלבד וזמנית. הקושי הגדול לגבי החרדתי הוא להישאר לבד בלילה במקום בו מחשבות מפחידות עלולות להשתלט על החרדתי שדמיונו מפותח ואינו שולט במחשבות הכפייתיות המפחידות שלו ותחושת המציאות שלו מופחתת.
בימינו התווספו חרדות רבות נוספות, למשל מרופאים ותרופות, מהמדע וחוקריו, מהטכנולוגיה ומחיישנים, ובמיוחד מוירוסים בעלי קורוניים ( כלומר קורונה כפולה ממוטציה בלתי מוכרת... )שאפילו צל אין להם ומאלצים אותך להיות בבידוד ולישון יחידי בצילה של לבנה או דקל...
מה לומר ? יש לכם איזה פסוק בדוק להצלה ?...