הגמרא מביאה סתירה לגבי הזאות שמן מצורע שלא לשמן. ר' יוסף מיישב דלר"א דאשם מצורע שלא לשמה פסול, הוא הדין הלוג שהוקש לו, משא"כ לרבנן. כלומר לרבנן גם האשם כשר.

והדבר פלא (כך שאלוני לומדי השיעור), הלא מבואר בסוגיא בזבחים ומובא גם בריש מכילתין (דף ד ריש עמ' ב) דאשם מצורע שלא לשמו פסול לכו"ע. ואף החולקין שם על רב לענין מנחת העומר שתקו לו על זה. וא"כ גם לרבנן צריך להיות פסול האשם וממילא גם השמן שהוקש לאשם.

ולא עוד, אלא כל הדחייה של הסוגיא, וכי יש למד מלמד בקדשים, שבגללה נדחים דברי ר' יוסף, צ"ב גדול לפ"ז, שהרי אשם מצורע שפסול אינו צריך ללימוד מחטאת אלא מחמת עצמו הוא פסול ושפיר ניתן להקיש לו את הלוג.