הגמרא מקשה, למ"ד אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש במקום אחר אין בו משום שבירת העצם, למה צריך לקלוף עד הפרק. רבינא מתרץ שמדובר בקולית, כלומר: עצם שבתוכה יש מח, הנחשב כבשר. על מנת שזה יהווה הסבר, חייבים לומר שמדובר במצב שבו יש לפחות כזית מח.
והנה, כמה שורות אחר כך, הגמרא שואלת לשיטת רבינא (שלא מדובר בטומאת בית הסתרים) מדוע החלק שיצא לא מטמא את החלק שבפנים, ועונה שמדובר שאין בו כזית בשר!
כיצד מסתדרים שני התירוצים יחד? אליבא דרבינא, באיזה מקרה בדיוק מדובר?