דף פ - פסח הבא בטומאה
1. לדעת רבי יהודה ורבי שמעון שבט אחד נקרא קהל. לכן לדעת רבי שמעון אם נטמא שבט אחד אותו שבט עושה לעצמו בטומאה, ושאר ישראל עושה לעצמו בטהרה. לדעת רבי יהודה כולם עושים בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק.
2. רב אמר לעיל שבמחצה על מחצה הללו עושים לעצמם והללו עושים לעצמם. הוסיף רב שאם יש תנא שסבור (כמו רב) שבמחצה על מחצה לא עושים כולם בטומאה אבל גם סבור שאין קרבן ציבור חלוק, אזי מטמאים אחד בשרץ ואז יהיה רוב טמא. לדעת עולא משלחים אחד מהם לדרך רחוקה.
3. כאשר רוב הציבור זבים ומיעוטם טמאי מתים לדעת רב אותם טמאי מתים אינם עושים לא בראשון משום שהם המיעוט, ולא בפסח שני משום שלא עשו הציבור פסח ראשון, לכן לא עושים פסח שני. שמואל חולק וסבור שיעשו פסח (בראשון - שפת אמת) שנאמר ויעשו את הפסח במועדו.
4. אם רוב הציבור טמאי מתים ומיעוטם זבים נחלקו בגמרא אם הזבים עושים פסח שני. מי שאומר שנדחים סבור שטומאה הותרה בציבור ודין הטמאי מתים כטהורים שדוחים לפסח שני או משום שאף פסח הבא בטומאה דוחה לפסח שני.
5. במקרה ששלישית זבים, שלישית טהורים ושלישית טמאי מתים: הטמאים מתים לא עושים בראשון משום שהם מיעוט, והם לא עושים בשני משום שהרוב לא נדחים לפסח שני.
6. משנה: הפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע שהוא טמא הציץ מרצה נטמא הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמרו הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף נטמא טומאת התהום הציץ מרצה.
7. לדעת רבינא הציץ מרצה בין אם נטמא בשוגג ובין אם נטמא באונס. אולם רק אם זרקו את הדם בשוגג. לדעת רבי שילא הציץ מרצה בין אם זרק את הדם בשוגג ובין במזיד, אולם רק אם נטמא בשוגג. (כל אחד הבין את המשנה וברייתא לשיטתו).
8. רמי בר חמא הסתפק אם הותרה טומאת התהום לכהן המרצה בקרבנותיהם של נזיר ועושה פסח. לא הוכרע הספק.