הגמרא אצלנו אומרת "כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת" ואילו במסכת תענית (ד.) כתוב "האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דמרתח דקא מרתחא ליה...כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ קָשֶׁה כְּבַרְזֶל, אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם" ראיתי שה
בן יהוידע מתייחס לסתירה הזאת. בכל מקרה אם יש לכם איזו סברא או שראיתם מפרש שכתב על זה אשמח מאד...