מדוע הגמ' מנסה להסביר את דעת אחרים כדעת רבא ואינה לשחיטה אלא לבסוף וכו', הרי אם אזלינן כדעת רבי מאיר (אחרים הוא רבי מאיר, וכן כל דברי רבא הם אליבא דרבי מאיר) - אם כן הדברים פשוטים שכן דעת רבי מאיר שתפוס לשון ראשון ולכן למולים ולערלים כשר ולערלים ולמולים פסול, כי זה לפי לשון ראשון?