הגמ' משוה בין לשמו ושלא לשמו לבין לאוכליו ושלא לאוכליו, אע"פ שהדבר אינו דומה. כי לשמו ושלא לשמו הן שתי מחשבות שגם חושב אותן באותה עבודה, לא יכול לחשוב אותן בבת אחת אלא רק בזה אחר זה. שהרי אם פסח הוא אינו שלמים ואם שלמים הוא אינו פסח. אבל מחשבת אוכליו ושלא לאוכליו יכול לחשוב גם בו זמנית: חושב שיאכלו אלו ואלו. ואולי זה התירוץ מידי איריא. ואולם, מה נאמר על ההשואה לעניין סתמו. הלא אם חושב לאוכליו ושלא לאוכליו – חושב שיאכלו אלו ואלו. ואילו כשחושב רק על שלא לאוכליו, עקר את הסתם לגמרי. וכן יש לתמוה על התירוץ שכששוחט סתמו לא לאוכליו כי יכולים להמשך, הלא כששוחט כבר לא יכולים להמשך.