נבילה בטילה בשחוטה

א. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כג עמוד א
גמ'. אמר רב חסדא: נבילה בטילה בשחוטה, שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה; ושחוטה אינה בטילה בנבילה, שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה, דלכי מסרחה פרחה טומאתה;
הגמ' אומרת שתערובת של נבילה בשחוטה, שהם לכאורה מין במינו, הרי, אם סוברים מין במינו אינו בטל, הם אינם נחשבים למין במינו מוחלט, השחוטה נחשבת לאינו מינו של הנבילה, ואילו הנבילה נחשבת למינו של השחוטה. שהרי השחוטה אינה יכולה להיות כנבילה לגבי טומאה, ואילו הנבילה יכולה להיות כשחוטה לאחר שתסרח. ולכן:

ב. הרמב"ם פסק כרב חסדא, שנבילה בטלה בשחוטה, ושואל הראב"ד הרי כל המחלוקת היא לפי ר' יהודה שמין במינו אינו בטל, ולכן לרב חסדא נבילה בטילה בשחוטה כי זה מין בשאינו מינו, ואילו שחוטה אינה בטילה בנבילה כי זה מין במינו, אולם לרבנן, שגם מין במינו בטל, הרי בין נבילה בשחוטה, ובין שחוטה בנבילה בטלים. וכן פסק הרמב"ם שמין במינו בטל ברוב מדאוריתא.

רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק א הלכה יז
נבילה שנתערבה בשחוטה אם רוב מן השחוטה בטלה הנבילה בשחוטה ואין הכל מטמא במגע, אבל אם נשא הכל נטמא שאי אפשר לשחוטה שתחזור נבילה אבל הנבלה אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תבטל. +/השגת הראב"ד/ אבל הנבילה אפשר. א"א חסרון דעת אני רואה בכאן דכולה מילתא במנחות אליבא דר"י היא דאמר מין במינו לא בטיל

ג. והנה בגמ' בכורות כג. מקשה הגמ' מהמשנה האומרת כי בהמה שהפילה חררת דם, תיקבר, ופטורה מן הבכורה, ומחלוקת האם מטמאת במשא, ותני רב חייא שאינה מטמאת לא במגע ולא במשא, ושואלת הגמ' למה אינה מטמאת במשא, כמו בנבילה שבטלה בשחוטה, שמטמא במשא. ואמר ר' יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה. ומסיקה הגמ' קשיא!.

וכן פסק הרמב"ם,
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק א הלכה טז
בהמה ששפעה חררת דם אע"פ שנפטרה מן הבכורה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא עד שיהיה בה צורת נפל לפי שהיא בטילה ברוב היוצא עמה, לפיכך היא טהורה אע"פ שהיתה ראויה לגר אגב אמה.

והקשו המפרשים שהרי הרמב"ם סותר דבריו שפסק לגבי נבילה שבטלה בשחוטה, מטמאת במשא. ואילו לגבי בהמה שהפילה חררת דם פוסק שאינה מטמאת לא במגע ולא במשא.
ותירץ הר"י קורקוס שיש לחלק בין חררת דם שהולק נימוח בדם, לבין נבילה שבטלה בשחוטה, שהנבילה קיימת, אולם לא ידועה.
אלא שתימה על תירוצו, למה הגמ' בבכורות נשארת ב"קשיא", ולא מתרצת כמוהו, מלבד הדין שמותר לאכול את כל החתיכות, והרי אילו הנבילה היתה קיימת, למה מותרות?.

ד. לכאורה, אם נתבונן היטב, הרי שהרמב"ם לכאורה בלתי מובן. שהרי הרמב"ם פוסק כרב חסדא, שנבילה בטילה בשחוטה, ולא כרב חנינא האומר, שנבילה לא בטילה בשחוטה.

אמר רב חסדא: נבילה בטילה בשחוטה, שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה; ושחוטה אינה בטילה בנבילה, שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה, דלכי מסרחה פרחה טומאתה;

והסיבה לדברי רב חסדא שנבילה בטילה בשחוטה כי שחוטה אינה יכולה להיות נבילה, ואילו שחוטה לא בטילה בנבילה, כי נבילה יכולה להיות כשחוטה, וזו סיבה למה שחוטה לא בטלה.
אולם הרמב"ם הופך הדברים ואומר כי העובדה שהנבילה יכולה להיות כשחוטה היא סיבה למה הנבילה כן בטלה?.

המשך המאמר