הגמרא הביאה מחלוקת בין ר' יהודה לרבנן מה למדו מהפסוק "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" שמשמע שעל אף שדם הפר הוא יותר מדם השעיר לא מבטלים זה את זה.

ר' יהודה למד מכאן שמין במינו לא בטל ורבנן למדו מכאן שדברים שעולים על גבי המזבח לא מבטלים זה את זה

הגמרא הקשתה על שניהם שאולי פשט הכתוב בא לומר שצריך את שני הדברים גם מין במינו וגם שעולים ע"ג המזבח בשביל שלא יתבטל ונשארה בקשיה

אני לא זוכר תופעה מאין זו שהגמרא נשארה בקושיה על כל השיטות בסוגיה ואין תשובה וכל שיטה נשארת בדעתה . לכאורה הקושיה היא חזקה מאוד ותמיד כשיש לימוד ניתן ללמוד רק את המינימום

וא"כ מדוע אין המסקנה שצריך גם מין במינו וגם שעולים ע"ג המזבח בשביל שדברים לא התבטלו?