מדברי הגמרא (סנהדרין סג, א) נלמד שמפסוק זה ניתן ללמוד על מספר איסורים:
איסור אכילת הבהמה קודם שתצא נפשה, ואפילו אם נשחטה כדין, אין לאוכלה בעודה מפרכסת.
איסור אכילת בשר קורבן טרם זריקת הדם. שאין לקרובי משפחתו של הרוג בית דין לאכול סעודת הבראה.
אם סנהדרין הרגו נפש, אסור להם לאכול כל אותו היום.
בן סורר ומורה שמחויב במלקות ובמיתה.
מדוע אין לוקים על לאו שבכללות?
אולי בגלל שכאשר מפסוק אחד נלמדים דברים רבים בסופו של דבר אין בהירות מה בדיוק אסור ולכן לא לוקים.
הדבר דומה לאחת מהלכות החנוכה: אם אין דבר המפסיק בין נר לנר ונראים כמדורה – לא יצא ידי חובתו.
הבחנה מייצרת הבנה. --- אהבתם? העבירו הלאה!❤️ --- מאירים את הדף - עומק אמוני קצרצר מתוך הדף היומי להצטרפות: https://chat.whatsapp.com/DMOadyEoe4dIppjn4BGGb4
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום