בתחילה ס"ד דלרבנן "הכהנים" לא קאי איציקה שלפניו ולר"ש כן. ודחי משום דאצבע דקבלה לא קאי לר"ש על לקיחה שלפניו.
ולכאורה הסתירה היא גם בדעת רבנן. וגם למעשה תישאר (אחרי שלדעת ר' שמעון נאמר טעם אחר), דהא ביציקה סברי רבנן דהכהנים לא קאי איציקה שלפניו ובקבלה כן. אטו דר"ש אדר"ש קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק?
ונראה שבפסוק של קבלה הרי פשטא דקרא דקאי גם אשלפניו, ולקח באצבעו. והקושיא על ר"ש היתה בדרך כל שכן. ולרבנן צריך באמת לחלק לפי האמת. ודוק.