הקושיה שלי היא על הקטע הבא:

גופא
אמר רב כל מקום שהחזיר לך הכתוב בתורה מנחה אינו אלא לעכב
ושמואל אמר גרש ושמן מעכבין ואין דבר אחר מעכב

ולשמואל אע''ג דתנא ביה קרא לא מעכבא ליה

אלא כל היכא דתנא ביה קרא ודאי מעכבא
והכא במלא קומצו בקומצו קא מיפלגי
דתניא מלא קומצו בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ
רב סבר הא נמי תנא ביה קרא דכתיב {ויקרא ט-יז} ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה
ושמואל דורות משעה לא ילפינן...

א''ל רב כהנא ורב אסי לרב והרי הגשה דתנא בה קרא ולא מעכבא מאן תנא ביה דכתיב {ויקרא ז-א/יא ??} זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' ההוא לקבוע לה מקום הוא דאתא

קושייתי כדלהלן:

מבנה הגמרא הוא כך -
(1) בהתחלה הגמראה הבינה שרק לדעת רב "כל מקום שהחזיר הכתוב בתורה מנחה אינו אלא לעכב".
(2) אך לאחר מכן הגמרא הסיקה שבין לרב ובין לשמואל "כל היכא דתנא ביה קרא ודאי מעכבא", ואילו מחלוקתם היא אם ילפינן דורות משעה.
(3) ואח"כ רב כהנא ורב אסי מקשים לרב "והרי הגשה דתנא ביה קרא ולא מעכבא".

וקשה לי - מדוע קושיית רב כהנא ורב אסי היא רק לרב ולא גם לשמואל?

ולולי דמסתפינא ואף לולי הייתי 'חוקר' - אולי הייתי מציע דרב כהנא ורב אסי לא מודעים לשלב מס' 2 (או שמא חולקים על שלב מס' 2), ולכן מקשים רק לרב.