שנינו או שפתתה פתים מרובות כשרה.
הגמרא שואלת השתא לא פתת כלל כשרה פתין מרובות מיבעיא. כלומר מה החיסרון של פתים מרובות דהיינו גדולות מדי, שלא קיים בזה מצות פתיתה, הא לא פתת כלל כשרה.
משיבה הגמרא בתירוץ הראשון שהכוונה ריבה בפתיתין. כלומר פתת מדי. עין תוס' דזה בהכרח למ"ד קופל לשנים ולד'.
ולכאורה צריך ביאור מדוע כאן זה לא פשיטא כנ"ל. פתת יותר מדי מדוע סלקא דעתין שיהא גרע מלא פתת.
נראה דהיינו משום שפתת פתיתין גדולות אינו מבטל את המנחה, זו רק ריעותא בפתיתה וא"כ לא יתכן שיהא גרע מלא פתת, אבל פתת לפיתין קטנות מדי, למ"ד שלא כך דין המנחה, הרי כאילו ביטל את המנחה מצורתה. וצ"ב.