משה כתב ספרו ופרשת בלעם

מבאר שבמעשה זה של משה שכתב את התורה, היה גם ערך הסטורי חשוב, שכן הוא אשר הסיר פני הלוט מעל העבר בהודיעו איך היתה בריאת העולם וכיצד התיחשו האנשים שלפני המבול אל אדם ואיך היה המבול וכיצד התיחשו שבעים האמות אל שם חם ויפת בני נח איך נפרדו הלשונות והיכן התישבו בני האדם וכיצד צצו המלאכות ונבנו הערים ושנות העולם מאדם הראשון ועד הנה מה היו. אין זה רק עניין היסטורי אלא ברור של ראשית האנושות והתיחסה לאדם והכרה בבריאת העולם על ידי ה'.

(ספר הכוזרי, מאמר ראשון אות מג)


כי הנה ספרו הוא התורה אשר שם לפני בני ישראל להצליחם בה בשני העולמות. אמנם ספר איוב הוא הווכוח וההסתפק על ההנחה הזאת במציאות צדיק ורע לו וההפך. ואולם פרשת בלעם הוא גזר דין גמור מפי המנגד אשר יודה בפיו כי סוף כל הכותים יחדיו יכליון וישראל הוא עם נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא ולא תכלמו עד עולמי עד.

(עקידת יצחק, שער פ"ב)