ציטוט הסוגיה (מתחילה בעמוד הקודם):

אמר רב הונא אומר היה רבי יוסי פיגל בירך של ימין לא נתפגל הירך של שמאל...

איתיביה רב נחמן לרב הונא (וחכמים אומרים) לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית בשתיהן אין באחת מהן לא
מני אילימא רבנן אפילו באחת מהן נמי
אלא פשיטא רבי יוסי אי אמרת בשלמא חד גופא הוא מש''ה מצטרף אלא אי אמרת תרי גופי נינהו מי מיצטרפי

הא מני רבי היא דתניא השוחט את הכבש לאכול חצי זית מחלה זו וכן חבירו לאכול חצי זית מחלה זו רבי אומר אומר אני שזה כשר טעמא דאמר חצי חצי אבל אמר כזית משתיהן מצטרף

ורבי אליבא דמאן אי אליבא דרבנן אפי' באחת מהן נמי אי אליבא דר' יוסי הדרא קושיין לדוכתיה

קשה לי -
רב נחמן הקשה מהברייתא והכריח שהברייתא כרבי יוסי ולא כרבנן - ולכן קשה על רב הונא,
אבל אז הגמרא תירצה דהברייתא היא שיטת רבי (היינו: לא רבנן ולא רבי יוסי),
אך מיד אח"כ שואלת "ורבי אליבא דמאן אי אליבא דרבנן... אי אליבא דר' יוסי..." - מדוע? והרי רק הרגע הגמרא תירצה שהברייתא היא כתנא שלישי (לא רבנן ולא רבי יוסי)!