"באורתא דתליסר דנגהי ארבסר".
אחרי יותר מדף שהגמ' מוכיחה שאור לארבעה זה ליל ארבעה עשר, ואחרי שלימדה אותנו שלעולם ישנה לתלמידו דרך קצרה, מה אריכות הלשון הזו? היה לו לומר "האי צורבא מרבנן לא לפתח בעדניה אור לארבעה עשר".
ואם נאמר כמו הרמב"ם שאסור להתחיל ללמוד מבעוד יום – קודם שהגיע זמן הבדיקה, אז מובן. כי אור לארבעה עשר, היינו בלילה.