הסוגיא מספרת שבעצם אבימי היה רבו של ר' חסדא ורק שכח מנחות ולמד אצל תלמידו, ומדוע לא קרא לר' חסדא אליו, דהכי מסתייע מילתא טפי.

פירש רש"י משום יגעתי ומצאתי. נלמד מזה שהיגיעה כוללת לא רק מאמץ מחשבתי אלא גם הטירחה סביב, כגון הוצאת ספר מהארון לעיין וכדומה. יש לו שני דרכים; להזמין אליו את התלמיד שהיה עושה זאת בשמחה או לטרוח ללכת אליו, בחר בדרך השניה כדי ללמוד מתוך יגיעה המביאה לסייעתא דשמיא. בהיותי תלמיד ישיבת פוניבז' זוכרני היטב איך שהרב שך לא היה מניח לבחורים להביא לו ספר מההארון והיה טורח הרבה בעיניו החלושות, באומרו שזה חלק מיגיעת התורה שלו.

לולא דבריו של רש"י היה אולי ניתן לומר שאבימי עשה חשבון נפשו מה זאת עשה אלוקים לו ששכח מסכת. והסיק שבא לו זה עבור שהבליע קולפי טבא לר' חסדא על שכחת דין אחד, ומראים לו מן השמים שזה יכול לקרות לכל אחד. וסבר דתיקון הענין יהא מסתייע טפי אם ישפיל עצמו ללומדו אצל ר' חסדא עצמו.