מתוך דפי התלמוד לומדים כי:

מגורי שכנות עם גוי זו סכנת נפשות. לכן נדיר שיהודי יגור לבד בחצר עם שכן גוי. אולם כאשר גרים שני יהודים ומעלה, בחצר משותפת עם גוי הם מרשים זאת לעצמם. חכמים רוצים שאותם יהודים יתנתקו מהגוי על ידי תקנה, שהייתה שהגוי מונע מהם ערוב חצרות בחצר המשותפת.

בשלב ב' הקלו על אותם יהודים, בפטנט של שכירת דירת הגוי. אולם אם הגוי יותר אינטיליגנטי מאותם יהודים הוא מסרב להשכיר.

ואז רבא מציע:

"אלא אמר רבא: ליזיל חד מינייהו - ליקרב ליה ולשאול מיניה דוכתא, ולינח ביה מידי, דהוה ליה כשכירו ולקיטו.

אזי במקום להתרחק מהגוי מציעים להתקרב אליו ולהתחבר אליו עוד יותר?