המשנה מדברת אודות "עיר של יחיד ונעשית של רבים". רש"י מסביר כי עיר של רבים, היא עיר בה נכנסים 600,000 בני אדם - שישים ריבוא, ומנגד - עיר של יחיד, היא עיר בה אין 60 ריבוא.
מילא להסביר "עיר של רבים" בדרך זו - ניחא. אולם להסביר כי "עיר של יחיד" זו עיר "שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם ולא חשיבא רה''ר דלא דמיא לדגלי מדבר" - זה הסבר רחוק.

וכי מקום שאין בו 600,000 אנשים תמיד, זה מקום של יחיד?

ואכן, לא כך פירשו את המשנה אחרים. הרמב"ם, לדוגמא, מתייחס לבעלות. עיר של יחיד היא עיר בבעלות של יחיד, ואילו עיר של רבים - עיר בה לרבים יש בית בבעלותם.

הגמרא, מייד לאחר המשנה, שואלת היכי דמי עיר של יחיד ונעשית של רבים - ועונה בדוגמא: דיסקרתא דריש גלותא. רב נחמן מדגים עם דיסקרתא דנתזואי.

אם נפרש כרמב"ם - הדוגמאות ברורות. אלא שאם כרש"י - אנו באים במבוכה גדולה: עיר שיש בה 60 ריבוא, היתה מחזה שאינו נפוץ בעולם של תקופת האמוראים. איך יש שתי ערים כאלו, ומעולם לא שמענו עליהם דבר? שתי ערים כל כך גדולות - מהגדולות בעולם באותה התקופה לפי דברי רש"י - וכך אבד זכרן? וכך אין הן מוכרות לנו בבבל?

מדוע נדחק רש"י לפרש כך עיר של יחיד/רבים?