אמר שמואל: ובאותה הפת. אמר רב אשי: דיקא נמי מתניתין, דקתני: כיצד הוא עושה? מוליכו בראשון, ומחשיך עליו ונוטלו - ובא לו. בשני מחשיך עליו ואוכלו, ובא לו. - ורבנן - דילמא התם עצה טובה קא משמע לן. מהו הנידון בזה, מדוע שיוכל לערב בפת אחרת? הרי זה עירוב חדש, ופשיטא שנחשב שמכין הכנה חדשה לכאורה, וכמו שבעירב ברגליו בראשון אין מערב בפת בשני, כך גם בעירב בפת אחת אין יכול לערב באחרת בשני לכאורה ומהו חידושו של שמואל ומה דנה הגמרא האם יש לדבריו ראיה או לאו?
עיין קובץ המצורף