בכל דברי רבא נראה שלא צריך כלל שהוא יכול להגיע לעירובו וכל הענין הוא רק אם הוא [הפמוק שרצה שיקנה] ועירובו [האוכל] הם במקום אחד. ורש"י מדגיש כמה פעמים שלא יכול להגיע לעירובו.
אולם בהמשך פתאום הגמרא חוזרת [לג.] לענין של 'אי בעי מייתי לה' כאילו שמועיל אם יכול להביא את עירובו למקום קנייתו???