הגמרא מוכיחה זאת משני פסוקים א.. "היית לי נחלתי כאריה ביער " (ירמיהו י"ב, ח)
ב. "העיט צבוע נחלתי לי..." (ירמיהו י"ב ט)

כשפתחתי את ספר ירמיהו כדי לנסות להבין את תוכן הפסוקים ראיתי שפסוק קודם בירמיהו י"ב ז יש פסוק מפורש נוסף שיכול להוכיח "עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידידות נפשי ביד אויביה

א. א"כ יש לשאול מדוע לא הוכיחה הגמרא מפסוק זה שהוא קודם לשאר הפסוקים שמהם הוכיחה הגמרא?

ב. לגבי כל שלוש הפסוקים יש לשאול מדוע הסבירה הגמרא שם שהכוונה לירושלים בפשטות הכוונה לעם ישראל כפי שביארו הפרשנים שם?