*פינת הלשון 👅*

המילה "מבוי" היא משורש ב-ו-א.

המבוי הוא הסימטה היוצאת מתוך הרחוב הראשי וממנה נכנסים (=באים) לתוך חצרות הבתים.

לפי זה שמה היה צריך להיות "מבוא".

אלא שבארמית אין בכלל גזרת נל"א (שורשים המסתיימים באות אל"ף) - אלא רק נלי"ה (שורשים המסתיימים באות יו"ד המתחלפת לעתים בה"א).

לכן גם אצל חז"ל פעלי נל"א רבים נוטים כאילו הן נלי"ה.

כבר בתחילת הש"ס: מאימתי *קורין* את שמע.
קורין - כמו בונים, קונים. ללא אל"ף. וכך גם בכת"י המדוייקים: "קריית שמע", ולא "קריאת שמע".

כך גם אצלנו המבוא הפך למבוי.

***

לקבוצת *לשון הקודש* - דיונים ותכנים בנושאי לשון בזיקה למקורות - היכנסו בקישור הבא:

https://chat.whatsapp.com/HozShFKg3wv36SR6XdQUBJ