יש גורסים ,כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". מסיבה זו גם ברש"י המילה 'מישראל' מופיעה בסוגריים.

גירסה זו מקורה בדברי הירושלמי סנהדרין (פ"ד הלכה ט):

"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינין אומר רשויות הרבה יש בשמים".

ומפני הצנזורה, וגם ע"פ מאמר זה, שמשמע ממנו שלא רק בעם ישראל נאמר דין זה אלא לגבי כלל האנושות, נמחקה המילה 'מישראל'.

וגירסת הירושלמי קשה מכמה סיבות:

א. "נכרי ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין" (סנהדרין נז.). ומסביר רש"י: "לא מעלין אותם מן הבור להצילם מן המיתה, ולא מורידין אותם לבור להמיתם בידים".

ב. "לא תחנם - לא תתן להם מתנת חנם" (ע"ז כ.). ואין לך מתנת חינם יותר מזו של בנימין הצדיק.

ג. אם הכוונה לכל נפש ואפילו גוי - היכן דיבר הקב"ה (כפי שכתוב בב"ב יא.) על הצלת חייו של גוי? לעומת זאת, אם הכוונה היא דווקא ליהודי הקב"ה כתב במפורש: "לא תעמוד על דם רעך".

ואכן בבבלי (סנהדרין לז.), ובמשניות הגירסה: "כל המקיים נפש אחת מישראל". וכך היא ברמב"ם (הלכות רוצח פ"א הלכה טז), ובבמדבר רבה (כג, ו), ובמדרש תנחומא (מסעי, ד), ובמדרש משלי (א, י) ועוד. וכ"כ כמעט בכל חכמי ישראל.

וממה שכתוב בירושלמי אין כל קושיה:

א. גירסת הירושלמי אינה קושיה, מפני שחכמים התייחסו רק לעם ישראל. שכל הדיון שם הוא לגבי דיני נפשות בתוך עם ישראל בלבד.

ב. והעובדה שמוזכר 'הבל' בענין זה למרות שלא היה מישראל, מתורץ בדברי הכוזרי שמסביר שאותם אלו שהוזכרו שמותיהם בפרשת בראשית ונח, היו אנשים ששרתה עליהם השכינה, עד לאברהם אבינו שהושרתה השכינה בקהל רב. והבל היה אחד מאנשים אלו.