הסיפור על טורנוסרופוס ורבי עקיבא מעלה כמה שאלות. הנה שתיים עיקריות:
א. מדוע תשובת רבי עקיבא לשאלה מדוע ה' אינו מפרנס עניים היא על מנת שננצל מדינה של גיהנום, ולא בניסוח חיובי, שנזכה לחיי העולם הבא (או בשש ברכות או ביא ברכות וכו' וכו')
ב. בסוף הדיון טוען טורנוסרופוס כי בזמן הזה בני ישראל כעבדים, ועל כן אין סברא שהקדוש ברוך הוא ירצה שיפרנסו אותם. כנגד זה משיב רבי עקיבא בפסוק "הלא פרוס לרעב לחמך", אך אינו מסביר מהו ההגיון שמאחרי החיוב.
ועל כן נראה לי שיש לבאר את הסיפור הנ"ל על פי ויכוח ידוע אחר בין טורנוסרופוס לרבי עקיבא:
"שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם, א"ל של בשר ודם נאים, א"ל טורנוסרופוס הרשע הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם, א"ל ר' עקיבא לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם. א"ל למה אתם מולים, א"ל אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב"ה, הביאו לי שבולים וגלוסקאות, [אמר לו אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים, הביאו לי] אנוצי פשתן וכלים מבית שאן, א"ל אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים, א"ל טורנוסרופוס הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו, א"ל ר' עקיבא ולמה שוררו יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו, ולמה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר דוד (כל) אמרת (אלוה) [ה'] צרופה וגו'" (תנחומא תחילת פרשת תזריע)
טענתו של טורנורופוס בשני המקרים היא שהמציאות הטבעית משקפת את רצון הא-ל, ואילו טענת רבי עקיבא היא שתפקידו של עם ישראל לתקן את העולם.
לאור המציאות ההסטורית בה מדובר (תפיסת רבי עקיבא והוצאתו להורג על ידי הרומאים כמורד במלכות), מסתבר כי לויכוח היו גם השלכות פוליטיות ברורות - טורנוסרופוס טען שהיהודים צריכים לקבל את מלכותם של הרומאים ולא למרוד בהם, שהרי הקב"ה המליך אותם, ואילו רבי עקיבא טען שצריך לפעול לשינוי המציאות הזו.
על פי זה "על מנת שניצול בהן אנו מדינה של גיהנם" כוונתו - על מנת שניצול מן המלכות הרומית, וכפי שמפורש בסוף הסיפור, שמצות הצדקה מצילה מן השעבוד ל'עניים המרודים', הלא הם מלכות הגויים. התשובה להנחתו של טורנוסרופוס כי בני ישראל בגלות הם עבדים היא שאין הכי נמי, אך אנו מצווים לשבור עולנו מעל צווארנו.
כלומר - מצות צדקה היא מצוה שמשמעותה תיקון עולם באופן פעיל ואי קבלת המציאות הפגומה. תפיסה זו עצמה היא שהובילה את רבי עקיבא שלא לחכות לגאולה באופן פסיבי, אלא למרוד ברומאים באופן פעיל, בין באופן צבאי ובין באופן רוחני.