לפני כמה דפים הגמרא תמהה איך יכול להיות דבר שנחלקו בו כ"כ בקיצוניות - אחד מחייב חטאת והשני מתיר.

והנה בסוגייתנו רב הונא מחייב חטאת בנוער טליתו, ורבנן דפומבדיתא ורב יוסף סוברים שמותר לכתחילה, ואף עשו מעשה (ובהתרסה).

והנה כאן הגמרא עוברת על זה בשתיקה. ובפרט שאין דין ודברים בטעם המתירים ובטעם האוסרים!