א.הגמ' שואלת מהפסוק שלמים לה' פרים, נראה שהגמ' בתחילה עונה אימא גם שלמים ושוב דוחה מברייתא מפורשת ששלמים לא ומשיבה כמ"ד לא שלמים. לכאורה לא ברור מה התשובה אם כן על הפסוק שלמים לה' פרים.

ב. מאי טעמיה דמ"ד קרבו שלמים, מהבל, מחלביהן, שלמים הקרב אימוריו ולא כולו. לכ' צריך ביאור הרי עד המבול היו אסורין באכילת בשר, ולמה לא יקריב כל הבשר. וייתכן שאף שהבשר לא נאכל מ"מ אין להקריבו בשלמים. ועוד י"ל ע"פ תירוץ אחד של תוס' בסנהדרין שהיה אדם הראשון אסור להרוג בהמה בשביל לאכול אבל בהמה שמתה היה שרי לאכול בשרה. לפי זה שפיר גם אם שחט לקרבן שזה הותר לו, שוב היה רשאי לאכול הבשר.

ג. מה שמועה שמע יתרו ובא, י"א מתן תורה וי"א מלחמת עמלק וי"א קריעת ים סוף. אומרים בעלי המוסר הרי כל העולם שמע, כמתואר בגמ' לפחות את קריעת י"ס ומתן תורה. אלא יש שלמוע ויש לשמוע. (כי שומע יוסף), עיש ברש"י). הם שמעו והלכו הלאה, הוא שמע היטב בקשב פנימי והסיק מסקנות. הם נשארו גויים מרוחקים, והוא זכה שבני בניו ישבו בלשכת הגזית.

ד. אגב אם בניו לא נולדו אחר גיורו אלא גיירם עמו כמובא ברש"י על התרה פ' בהעלתך, א"כ אינן מתייחסים אחריו ומדוע זה נקרא שבני בניו (רק ביולוגית) ישבו בלשכת הגזית (ששם מייחסים!).

- את הדרוש בנושא הזה, ראה בקטע נפרד -