הגמרא אומרת שהראם למ"ד ירד מבול בא"י חוטמו בתיבה וקרניו קשורות בתיבה. אולי לא כולם שמו לב שרש"י כנראה מפרש שלמסקנה זה לא נשאר. אחרי שאמרינן שמים בצידי תיבה צוננים היו, אומר רש"י שכמו שזה מסביר את הזפת שלא נפשר ואת עוג, זה מסביר גם את הראם ששם עמד וחוטמו מעל פני המים.

ואיידי אביא כאן רעיון של הרב דסלר. וישאר אך נח. גונח וכוהה. שהכישו הארי על שאיחר מזונותיו. כולם תמהים, נח כל כך התמסר, שנה שלימה לא ראה שינה בעיניו, ובשביל הזנחה פורתא כזה עונש. אומר הרב דסלר, בעצם איך התיבה הגינה. כמה קרשים מול קטסטרופה שכזו? ועוד יש לשאול מדוע באמת עשה ה' באופן כזה שנח ובניו יוצרכו לעמל בלתי נתפס שכזה סביב השעון.

אלא העולם היה תחת מדת הדין, וכח התיבה להציל, היה מפני היותה אי של חסד. לכן ברגע שהיתה פינה שהחסד הוזנח, איחור מזונו, מיד שלטה שם מדת הדין!!

המחנכים אוהבים לומר כאן רעיון אחר שהיה זה ארי יחיד בעולם, זה מחייב במיוחד. ומכאן לחיוב ההתמסרות לכל ילד ונער שיכול לצאת גדול הדור הבא!