הגמרא אומרת שלא הכשירו עד מפי עד אלא באשה ובבכור, מה הדין בעדות איסורים? אם לא הכשירו, מדוע באשה ובכור - הכשירו, ואם כן הכשירו מדוע לא כתבה זאת הגמרא?
התשובה: בעדות איסורים לא שייכת מציאות של עד מפי עד, כי אין העדות נוגעת לבית דין, וכל הדין של עד מפי עד שייך רק בעדות שצריכה להגיע לבית דין.
עדות אשה כתב הגרעק"א (שו"ת קמא סי' קכג) שצריכה להגיע לבית דין וביאר שרק משום כך הוצרכו להכשיר עד מפי עד. וכן עדות בכור צריך לומר שכיון שחז"ל הצריכו בית דין להתרת הבכור, צריכה העדות להגיע לבית דין, ומשום כך הוצרכו להכשיר עד מפי עד. אך בעדות איסורים אין צורך לומר שעד מפי עד כשר, כיון שאין צריך בה בית דין, כל מקום שמעיד - נקבע דין החפץ כפי דברי העד, וכל אחד יכול להעיד שכך דינו של החפץ.