בסיפורי לימוד הזכות:

מילא בסיפור של החסיד שפדה את הריבה ורבי יהושע והמטרוניתא - נראה שלא היה פתרון אחר.

משום כבוד השבויה ושמירתה, ומשום ענייני מלכות הנוגעים לכלל - עברו על איסורי ייחוד והרחקה.

אבל בסיפור עם העובד:

האם זו התנהלות כשרה להקדיש נכסיו לשמים כשיש לו חוב? לכאורה זה בגדר "למה לי רוב זבחיכם?!". להקדיש לבין אדם למקום כשאינו מסדר חובו בין אדם לחבירו!