הגמ' אומרת דמקורו של ר' שמעון להכשיר בבמה שלא במזבח היא ממנוח דכתיב ויעל לה'. ולכ' מאי ראיה ממנוח שעם הארץ היה דכך נכון. ובפרט קשה שר' יוסי דחינן אליביה דהוי הוראת שעה. למה הכוונה? להוראת המלאך? שאמר לו לה' תעלהו ולא הורהו לבנות מזבח? הרי מנוח לא ידע שהוא מלאך?

ולכ' צריך לומר דאכן הראיה מהמלאך, ואף אם מנוח לא ידע שהוא מלאך וגם אולי לא היה בטוח שלפחות הוא מורה הוראה בישראל, מ"מ לא יתכן שהמלאך יאמר לו לעשות שלא כדין. ולכן ר"ש מוכיח, ור' יוסי דוחה דהיתה הוראת שעה למלאך לומר כך למנוח.

ובמאמר המוסגר, אין לך קדושה מבטן גדולה מזו, שכבר בשלב הבשורה נלמדת הלכה מהנהגת ההורים. ובדרך דרוש ניתן לומר לר' יוסי שטעם ההוראת שעה, לרמז שיכניע את אויבי ישראל גם בדרכים בלתי שגרתיות החל מזנבות שועלים ולחי חמור וכלה בעמודי הבית.