"איתיביה 13 דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וזה אחד מהם צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלין בכביצה מאי לאו ר"מ היא? לא רבנן היא..."

הגמרא בהבנה ראשונה היה פשוט לה שהברייתא היא ר"מ שהרי נאמר כאן שהנבלה של עוף טהור אינה צריכה הכשר כלומר אינה צריכה נתינת מים ונגיעת שרץ כדי לטמאות כיוון שסופה לטמאות טומאה חמורה וזה מתאים לשיטת ר"מ כפי שלמד מתנא דבי ר' ישמעאל בעמוד הקודם.

אבל לכאורה, אם הבנתי נכון, הרי רב דימי הסביר בעמוד הקודם שגם רבנן סוברים כתנא דבי ר' ישמעאל אלא שהם פירשו בכוונתו שדברים שאין סופם לטמא טומאה חמורה צריכים הכשר טומאה ממקום אחר היינו נתינת מים וטומאה שתיגע בהם כדי שיטמאו אבל דברים שסופם לטמא טומאה חמורה אינם צריכים נתינת מים ומגע של טומאה אחרת אלא טמאים מצד עצמם אלא שהוסיפו שהם צריכים להיות ראויים לקבל טומאה (ולכן שעיר המשתלח שהוא חי לא יטמא לדעת רבנן אוכלים ומשקים)

וא"כ בברייתא שלנו שכתוב שנבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר כיוון שסופה לטמא טומאה חמורה זה יכול להיות גם לפי ר"מ וגם לפי רבנן

ולכן לא הבנתי מדוע לגמרא פשוט שזה לפי ר"מ?
אשמח מאוד אם תאירו את עיני ביחס לשאלה זו!