"אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא? אמר ליה דכתיב "והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי" ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו, חרב קשה ממות ... רעב קשה מחרב ... שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה."

מפרש רש"י: "שבי כולהו איתנהו ביה - שהוא ביד העכומ"ז לעשות בו כל חפצו אם למות אם לחרב אם לרעב."

הסברא הזו תמוהה: הרי לא ניתן להרוג אדם גם במוות טבעי וגם בחרב וגם ברעב יחדיו. השובים אמנם יכולים לבחור באיזה מוות ימיתו את השבוי, אבל לעולם לא יהא זה גרוע יותר מהאפשרות הגרועה ביותר שבידיהם - רעב. מסתבר איפוא שמוות ודאי ברעב הוא גרוע יותר מאשר שבי שיש בו ספק חיים ספק מוות ספק חרב ספק רעב.

מהי אם כן הסברא בכך ש"שבי קשה מכולם" בגלל שהשובים יכולים "לעשות בו כל חפצו אם למות אם לחרב אם לרעב"?