אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא, דכתיב "אספרם מחול ירבון". 'אספרם' למאן? אילימא לצדיקים דנפישי מחלא, השתא כולהו ישראל כתיב בהו,כחול אשר על שפת הים", צדיקים עצמם מחול ירבון?! אלא הכי קאמר: "אספרם" - למעשיהם של צדיקים, "מחול ירבון", וק"ו: ומה חול שמועט מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים, לא כל שכן שמגינים עליהם

"לבית אבותם למשפחותם" ...והנה לא הזכיר כאן שיהיה במספר שמות. משום שלא היו יראים מנגף... הבינו חז"ל בזה המקרא שני פירושים. חדא: "אספרם" היינו מעשיהם, שהרי בשביל זה כל אחד שקול נגד הרבה, וא"כ - נעלם מספרם. שנית: "אספרם". אספור את ראשם, ואיני ירא מנגף. ...והלוים היו ריעי הקדוש ב"ה כ"י.

[מצינו שבזכות אותה נטירותא (שמירה) לא יראו צדיקים מלהימנות שלא לפי מספר שמות. והכוונה למניין בני גרשון, במדבר ג, טו. וזוהי כוונת חז"ל בדרשה '"אספרם מחול ירבון". 'אספרם' למאן? - אילימא לצדיקים דנפישי מחלא...' שאספור את ראשם מבלי לירא מנגף.]

(העמק דבר, במדבר פרק ג פסוק טו)