תני רב שמעיה בקלנבו שברי כלי חרס נבלעין במקומן. מדוע תני זאת דוקא שם, ואם במקרה, מדוע הגמרא מספרת זאת.

רש"י פירש מקום שנקרא על שם עבודת כוכבים כדכתיב קורס נבו. עי"ש בישעיה שבל ונבו הן אלילי בבל. וכנראה כינום לגנאי לשון קלון, קלנבו. כמו שאמרו עין כל עין קוץ וכדומה. ושפיר היה שם רב שמעיה לפי שבבבל היה.

והנה הנביא אומר שם (ישעיה מו,ב) קרסו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא, וברש"י שם לא יכלו להפליט הצואה שבמעיהם וכו'. מלט, לשון הוצאה ממקום בלוע. כלומר הנביא מתלוצץ מהאליל, כאילו לפי שלא יכול לפלוט הבלוע במעיו לכן קרס. ראה מגילה כה: ליצנותא דעבודת כוכבים על מקרא זה.

ומעתה מה נאוו דברי ר' שמעיה. הוא מבקר במקום, וטבעי שהרהר במקרא זה, ומצא כאן רמז שדבר שאין מפליט דינו קריסה ושבירה, ולכן כלי חרס אשר תבושל בו יישבר, והוסיף את הברייתא שהשברים נבלעים במקומם.

אולי זה גם הזכיר לו את מעשה דגון (שמואל א' פרק ה') שנמצא כרות ראש ידים ורגליים, כלומר נפול שבור וחסר חלקים. הוי שברי כלי חרס נבלעין במקומן. וכמו בעזרה היה קורה נס זה על ידי קדושת המקום, כן שם היה זה ליד הארון כמסופר שם.