שבוע טוב לכם,

במסכת שבת דף ס״ג:א נאמר ״אין המקרא יוצא מדי פשוטו״. ובמסכת יבמות כ״ד:א משתמע כאלו הנושא של ״שם אחיו״ נחלה ולא ממש שם פרטי, הוא דבר נדיר. ובמסכת שבת ס״ג:א אומר רב כהנא שרק עתה למד שאין מקרא יוצא מדי פשוטו. ותמוה. הרי שיש הרבה מאד פירושים שהוציאו את המקרא מדי פשוטו. הנה רק בפרשתנו - ״עין תחת עין״, וכיצד נוכל לומר שאין המקרא יוצא מדי פשוטו?
אהרן