א. בתלמוד מצינו מקומות רבים שחכמים לא ידעו לתת תשובה ומה צער יש בזה ?
ב. האם זו פעולה הראויה כשרוצים ללמד ? מה הקשר בין הבוץ לבין הלימוד ?
ג. בסיום יש תחושה ש"נושמים לרווחה" על כך שרבא לא ביישו לבסוף , האם זו ביקורת על רבא ?