"תא שמע תמידין קודמין למוספין, ואף ע"ג דמוספין קדישי".

הגמרא רוצה להוכיח בתא שמע הראשון שתדיר קודם למקודש כי התמיד נקרב לפני המוסף.
וקשה, לכאורה גם אם היה הכלל שמקודש קודם לתדיר באופן כללי, כאן יש לנו לימוד מיוחד שלא יהיה שום קרבן לפני התמיד. העולה עולה ראשונה. קרבן התמיד חייב להיות הראשון, ומה הראיה שזה בגלל שהוא תדיר?

ועוד הערה באותה סוגיא, שלמים של אמש מול חטאת ואשם של היום, שלמים של אמש קודמים, ומדייקת הגמרא אם השלמים לא היו של אמש אלא של היום, בודאי חטאת קודמת, והרי השלמים יותר תדירים.
לא מובן, צריך להביא דיוק בכדי לדעת שחטאת קודמת לשלמים? הרי זו משנה מפורשת בדף פ"ט ע"א שם יש את כל סדר העדיפויות בקרבנות וחטאת נמצאת הכי גבוה, ושלמים הרבה אחריהם, הרי כל קדשי הקדשים באים לפני השלמים. הסדר שם הוא: חטאת,עולה, אשם,תודה איל נזיר, שלמים, בכור ומעשר האחרון.