זבחים דף צג עמוד א
ואמר רבה: ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה, דאמר: העברת כלי על גבי מקום טמא כמונח דמי, דתנן: היה עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור, והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו ע"פ תנור - ר"ע מטמא, וחכמים מטהרין, ובהא פליגי, דר' עקיבא סבר: כמונח דמי, ורבנן סברי: לאו כמונח דמי,

דעת רבה שנח' רבנן ור"ע לשיטתם בקלוטה כמי שהונחה לגבי העברת כלי ע"ג מקום טמא, דמי חטאת בעו הנחה במקום טהור, ומבואר שלא חילקו בין אם זורק את המים מעל המקום למעביר אותם ביד על מקום טמא. וכן פירשו הרמב"ם והרע"ב למסקנה כדעת רבה את המשנה בפרה פ"י מ"ה, ושם איירי בכלי שהוא ביד אדם העומד מחוץ לתנור שהוא המקום הטמא. וכן מבואר בר"ש ובפ' הרא"ש על מס' פרה שם שפירשו שלדעת רבה בזבחים צג' א' נח' רבי עקיבא וחכמים לשיטתם בקלוטה כמי שהונחה, [אבל למסקנה פירוש כדעת אביי].

אבל לפ"ז צ"ע ספקו של רבה שבת ד' ב' וצז' א', והא רבה גופיה ס"ל בזבחים צג' א' דפליגי ר"ע ורבנן דפרה בקלוטה כמי שהונחה, כמבואר בר"ש וברא"ש, ולדעת הרמב"ם והרע"ב הוא גם פירוש המשנה בפרה למסקנה.

וז"ל הגמ' שבת ד' א' -ב'
אמר רבה: הא מני - רבי עקיבא, דאמר לא בעינן מקום ארבעה על ארבעה. דתנן: הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע - רבי עקיבא מחייב, וחכמים פוטרים. רבי עקיבא סבר: אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא, ורבנן סברי: לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא. למימרא דפשיטא ליה לרבה דבקלוטה כמי שהונחה דמיא, ובתוך עשרה פליגי? והא מיבעיא בעי לה רבה! דבעי רבה: למטה מעשרה פליגי; ובהא פליגי: דרבי עקיבא סבר קלוטה כמי שהונחה דמיא, ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא. אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור, ודכולי עלמא - לא ילפינן זורק ממושיט, או דילמא: למעלה מעשרה פליגי, ובהא פליגי: דרבי עקיבא סבר - ילפינן זורק ממושיט, ורבנן סברי - לא ילפינן זורק ממושיט. אבל למטה מעשרה - דברי הכל, חייב. מאי טעמא - אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא? - הא לא קשיא, בתר דאיבעי - הדר איפשיטא ליה, דסבר רבי עקיבא קלוטה כמי שהונחה דמיא.