כמין דרשה :
א. מה אכפת לנו שהיו שניהם זקנים דווקא, וכי לו היו צעירים היה הדבר שונה ?
ב. מה אכפת לנו שהיו בציידן, וכי לו היו בירושלים היה הדבר שונה ?
ואיך חלקו בתקופת האמוראים, ומניין שהיה זה קודם קביעת ההלכה כב"ה, שמא היה זה גם אחרי ?
ג. מדוע דווקא רבי יוחנן הוא מוסר הסיפור ?
ונראה לומר ששני אנשים אלו נהגו כך דווקא בציידן, שהיא ישוב על גבול הארץ וממנו והלאה חו"ל, והם התגוררו בציידן שנים רבות ולכן הזקינו שם, ואעפ"י שהיו קרובים לגבול לא יצאו מעולם מגבול ציידן לחו"ל מפני מעלת א"י וחיבתה, והיות וזקנים היו והחלו במנהגם שנים רבות קודם וטעמם עימם מילדותם, לא רצו לשנות אף בזקנותם, וטעם המחלוקת לא רק בגלל עצם מחלוקת ב"ש וב"ה כשלעצמה, אלא גם בשאלה מה ההבדל בין א"י לחו"ל.
זה שנהג כב"ש טעמו עימו : כשם שהפחתת מספר הפרים מורה לכיוון היום האחרון בו מקריבים רק פר אחד כנגד ישראל, כך כל הארצות אין להן קדושה אלא רק א"י, וכמו שבגיבוש צבאי נושרים בהדרגה הפחות טובים עד שנשארים הנבחרים כך נבחרה א"י מכל הארצות.
זה שנהג כב"ה טעמו עימו : כשם שמכאן ואילך מעלין בא"י עד י-ם ואין מורידין לחו"ל, כך בכל העניינים
ורבי יוחנן מחמת אהבת א"י ציין שטעם שניהם טעם אחד הוא אף שמנהגיהם חלוקים.