במעשה דרבי זירא, ביקש רבי אבהו מרבי זירא לבצוע. רבי זירא סירב כי בעה"ב מברך.

בזימון שוב ביקש ממנו לברך ורבי זירא סירב כי הבוצע מברך.

הגמרא מבארת את סברת רבי זירא בכך שסבר בעה"ב בוצע ואורח מברך.

אלא שא"כ תמוה - מדוע הציע בהתחלה לרבי זירא לבצוע? הרי בעה"ב בוצע!

יש לומר שהוא סבר שכיוון שכל הסעודה לכבודו של רבי זירא - הוא מוגדר כבעה"ב. אך כששמע שרבי זירא מחשיב אותו כבעה"ב - סבר שאם כן לשיטתו הוא אמור לזמן.