רבי חנינא סגן הכהנים אומר דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח. לכאורה בא לפסוק כת"ק דלא כר"ע, או דאיירי במחוסר אבר דמודה ר"ע, אלא שא"כ מאי קמ"ל. וראיתי פירוש מענין בתפארת ישראל שמפרש דרחסגה"כ בא לומר דכשמוריד בעלי מומין (כל חד כדאית ליה) צריך להורידם כלאחר יד שלא בדרך ביזיון. וכל כך היה פשוט לו זה הפירוש שהבין שלזה מתכוון הרמב"ם בפירושו שכתב הלכה כר"ח ותמה למה בידו החזקה לא הביאו. אמנם נראה מלשון הרמב"ם שפי' דר"ח בא להכריע דלא כר"ע וע"ז פסק כמותו וזה תואם לספרו.

עוד הערה במשנתינו עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד. יש נידון בדף הבא אם הכונה לעולה כשירה. ולפי זה לכ' למה תרד הלא שנינו בראש פרק ששי (נח.) דלר' יוסי כל המזבח כשר ולחד מ"ד הוי ליה לומר יביאנה לצפון המזבח, ומדוע להורידה. אלא עי' שם בתפא"י דיש גזירה מדרבנן לא לעכבה שם ולא לשחוט שם שמא תרביץ גללים.