"אמר רבא: כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל".

היה קשה לי להבין חידושו הגדול של רבא.

התורה כתבה ב' פסוקים שלא להכניס דם להיכל ולקדש הקודשים ולא הבנו למה לי ב' פסוקים? מספיק לכתוב להיכל כי לא ניתן להכניס לקדש הקדשים מבלי להכניס להיכל תחילה, בהתחלה ניסתה הגמרא ליישב שיש אפשרות דרך הגג ודחתה.
לכן תירץ רבא שצריך את הפסוק שקדש הקדשים פוסל באופן שההיכל לא פסל.
הכיצד?
אם תכנן בדעתו להכניס לקדש הקודשים, אזי ההכנסה להיכל לא מעלה ולא מורידה.
זה נשמע לי חידוש עצום, וכי למה שלא יפסל הדם בגלל שהאיש בדעתו המשובשת רוצה להכניס את הדם לקדש הקדשים? הרי התורה אומרת שדם כזה שכלל אין לו מה לחפש לא בהיכל ובודאי שלא בקדש הקדשים שנכנסים אליו אחת בשנה, אם מכניסים אותו להיכל הוא נפסל.
אז יכול אדם במחשבה כלשהיא להפקיע פסילה זו?
איך זה עובד?
ניקח למשל פסול דומה מאד, פסול יוצא מהעזרה של בשר קדשים או דם קדשים.
אם אדם תיכנן להוציא את הבשר לירושלים, ויצא רק את העזרה להר הבית, האם זה לא יפסל כי תכנן להוציא את זה רחוק יותר? כי לא נתקיימה מחשבתו?
זה נשמע לי פלא פלאות.


אגב, מה יהיה הדין באדם שהכניס דם להיכל בשידה תיבה ומגדל?