אמר רב היא היא תחלתן אע''פ שאין סופן ורבי חנינא אמר תחלתן וסופן בעינן הכא תחלתן איכא סופן ליכא

שו"ע יו"ד קצ"ו ד:
בְּכָל יוֹם מִז' יְמֵי הַסְפִירָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת לְכַתְּחִלָּה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת (טוּר בְּשֵׁם סה"ת וְעוֹד פּוֹסְקִים) ; וְאִם לֹא בָּדְקָה בְּכָל הַשִּׁבְעָה אֶלָּא פַּעַם אַחַת, לֹא שְׁנָא בָּדְקָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל הַשִּׁבְעָה אוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אוֹ בְּאֶחָד מֵהָאֶמְצָעִים, מֵאַחַר שֶׁבָּדְקָה בַּיּוֹם שֶׁקֹּדֶם הַשְּׁבִיעִי וּמָצְאָה טְהוֹרָה, עָלוּ לָהּ. אֲבָל אִם לֹא בָּדְקָה בְּכָל הַז', וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי בָּדְקָה וּמָצְאָה טְהוֹרָה, אֵין לָהּ אֶלָּא יוֹם ח' בִּלְבַד וּמַשְׁלֶמֶת עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּבְדֹּק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מֵהַשִּׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְאֵין לְהָקֵל.

הנ"ל הדין בז"נ של זבה גדולה אומנם בנידה עצמה הדין הינו שדיה שתפסוק ביום כלשהו מהיום השני עד השביעי לנדתה ומאז יש לה חזקה שנסתם מעיינה ולא חוששים שראתה עוד, ולכן וגם אם לא טבלה מיד בסוף היום השבעי יכולה לטבול בימים שאח"כ (שראויה לקבוע בהם זבות, כי לא חוששים כלל שראתה בהם) ולא חוששת שהפכה בינתיים לזבה

כלומר להלכה רק ביום הראשון לנידות שמעיינה נפתח ביותר חוששים שיפתח אחר שנסתם אך בשאר ימים לא חוששים לזה

כיצד נבין א"כ דברי רב ור"ח שהצריכו עוד בדיקה אחת לרב ועוד שתים לר"ח אחר ההפסק?
ההסבר פשוט, הם דיברו על זבה גדולה, כלומר אחת שאחר ימי נדתה, כשהגיע זמן זבות (שחזקתו שמסולקת בו דמים ולכן לא קובעת בו ווסת) בכ"ז ראתה בימים אלה נגד הטבע שלשה ימים ברצף, אחר שהוחזקה שטבע פתיחת מעיינה גובר על טבע סילוק הדמים בימים אלו ניתן לומר שצריך בה יותר וודאות לסתימת מעינה ולא די בהפסק לבד
אומנם כמובן שהדבר מובן רק במי שראתה בפועל בימי זיבה אך מי שראתה בימי נידות בלבד וסופרת נקיים מדין המנהג של ר"ז וודאי שבה לא שייכת כלל מחל' רב ור"ח ודינה כמבואר בתחילה, שנידה שהפסיקה יש לה חזקת טהרה עד שתטבול ולא צריכה עוד שום בדיקה כלל עד טבילתה
וכן פשוט לי גם להלכה והרוצה להקל תבוא עליו ברכה והמחמיר יעשה שאלת חכם (ויראה לו הדברים שלי)