מתני' אברין באברין בעלי מומין ר''א אומר אם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כרעים של אחד מהן יקרבו כל הכרעים וחכ''א אפי' קרבו כלם חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה:
גמ' אמר ר''א לא הכשיר ר''א אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא מתיב ר' ירמיה וחכ''א אפי' קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה אמר לו ר' ירמיה בר תחליפא אסברה לך מאי אחד זוג אחד:

מה ההגיון בלאסור הקרבה של חתיכה אחת אך להתיר הקרבת זוג?
רש"י מסביר (וכך גם בדף עד) שמדובר על מעין מיגו - אחת החתיכות ודאי כשרה, ומיגו שאחת כשרה מניחים שכך המצב גם ביחס לשניה. הסבר זה לא מובן לי לחלוטין - ממתי ניתן להסיק מכשרות X על כשרות Y אם הם בלתי תלויים?
יש גירסא אחרת ברש"י ממנה משמע שזה מעין ברי ושמא - בודאי יש כאן חתיכה כשרה ואולי יש גם חתיכה פסולה, ברי ושמא ברי עדיף ולכן נתייחס לזוג החתיכות ככשר. זה קצת יותר מתיישב על הדעת, אך עדיין לא ממש ברור.

בין כך ובין כך, לכאורה הסברים אלה עומדים בפני עצמם. למה צריך גם את התנאי שכבר קרב ראש אחד? הדרישה "שכבר קרב" באה לכאורה משום שבלעדיה בודאי בהקרבת כל החתיכות נקריב גם את הפסול, ועכשיו (שכבר קרב) יש אפשרות שהפסול כבר קרב. אז למה צריך להקריב דוקא זוגות? הקשר בין שתי הדרישות לא מובן לי.

עוד יותר לא ברורה לי שיטת הרמב"ם. בפירוש המשניות הוא כותב:
כוונת ר' אליעזר באמרו ראש אחד - זוג אחד, כלומר אם קרבו שני ראשים מן הראשים המעורבים, אומר נניח שהספק בשניהם יחד ותאמר ראש בעל מום הוא אחד מהם ואין אנו יודעים איזה הוא מהם והרי כבר קרבו שניהם והשאר כשרים.
זה נראה כאילו היתה לרמב"ם גירסא אחרת בגמרא, והקושיא לא היתה מן הסיפא (דברי חכמים - אפילו קרבו כולן חוץ מאחד) אלא מן הרישא (דברי ר"א - אם קרב אחד), ועל זה תירצו שהכוונה לזוג אחד.
מה ההגיון בדרישה שיקרבו שניים לפני שניתן יהיה לתלות שכבר קרב הפסול?