אבוה דשמואל?
שמואל עבד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות סימן רא ס"ב
... ואם רבו הנוטפים על הזוחלין, וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר, אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן. לפיכך צריך להקיף מפץ (פי' כעין מחצלת) וכיוצא בו באותו הנהר המעורב, עד שיקוו המים ויטבול בהם.

השו"ע פסק כאן כאבוה דשמואל עפ"י ההסבר שבנהר יש בעיה אם רבו נוטפים על מי מעיין וע"כ כדי לטהר חייב להיות גדר של מקווה שצריך להיות קווי ועומד וממילא נפסל בזחילה, אך מצד שני כותב השו"ע שהקוויה זאת נעשית ע"י מפצים (היינו מחצלות) והיא תימה רבה, שהרי אנו מתקשים ליצור מניעת זחילה אפילו בבטון מזויין כשהבנייה נעשית בבור יבש וכ"ש שבלתי אפשרי לחלוטין ליצור הקוויה המבטלת זחילה ע"י מחצלות בתוך מי נהר שוודאי ישטפו כל חומר איטום (ובכ"מ לא מוזכר הצורך באיטום לא בדברי שמואל ולא בשו"ע)?

תרוץ:
עפ"י דברי רבא הבאים:
"אמר רבא: סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן - טהורין, ומקוה שחלקו בסל וגרגותני - הטובל שם לא עלתה לו טבילה, דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא, ובעינן דאיכא (דליכא) ארבעים סאה במקום אחד."
ניתן ללמוד שמחיצת קנים נחשבת מחיצה לפסול מקווה שיש בו שיעור מים כשרים ונראה שבתנאים מסויימים תועיל אף להכשיר כבאבוה דשמואל...
מתי ולמה אם כן הזחילה כן פוסלת?
כ"ז ועוד במאמר המצ"ב

הדרן עלך הש"ס הבבלי ודעתן עלך
ב"ה סיימתי לראשונה ובעז"ה אסיים עוד
תודה רבה לבעל האכסניה הרב אראל שליט"א על האפשרות ללמוד בצוותא וייש"כ גדול לכל הלומדים והשותפים שכאן בפורום