גמ':"דתניא אמר רבי יהודה לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקרבו ברובע ונרבע שלא יקרבו על מה נחלקו על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי בעלת מום שרבי אליעזר אומר יקרבו ורואה אני למעלה כאילו הן עצים וחכמים אומרים לא יקרבו ורבי אליעזר מאי שנא רובע ונרבע דלא חזו בעלת מום נמי לא חזי...אלא טעמיה דר' אליעזר מיעט רחמנא מום בם הוא דלא ירצו הא ע''י תערובת ירצו ורבנן מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מום ירצו ור' אליעזר מבם בהם ורבנן בם בהם לא דרשי אי הכי רואה הא רחמנא אכשריה לדבריהם קאמר להו לדידי רחמנא אכשריה לדידכו אודו לי מיהא בשר בעלת מום כעצים דמי מידי דהוה אבשר חטאת ורבנן הכא מאיסי התם לא מאיסי:"

אם לא היה את הפסוק "מום בם" ר' אליעזר היה פוסק - לפי פשט הגמ' - שבעלי מומין גם לא יעלו כי אין סיבה להפריד אותם מרובע ונרבע אם כן מה הוא רוצה מחכמים הרי חכמים יגידו לו מה אתה היית אומר אם לא היה את הפסוק הרי היית אומר שזה כמו רובע ונרבע כמו שראינו בתחילת הגמ':"אמר רב הונא בדוקין שבעין ואליבא דר' עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו אימר דאמר ר' עקיבא דאי עבד לכתחלה מי אמר אמר רב פפא הכא במאי עסקינן כגון שעלו על גבי כבש אי הכי אפי' בעינייהו" שאין סברא אחרת לחייב וההבדל בין בעלת מום לבשר חטאת זה שבעלת מום לא חזיא וחטאת לפחות חלקה חזיא.