בניגוד לגלידה שהיא מצב קר, גלודה שכיחה בעיקר בכוויות כאשר העור נכווה. ונרחבות הכויה קובעת את סיכויי ההחלמה לעמת זיהום ועצמת הנזק המטבולי הנגרם. כיום קיימים מדדים לסיכויי ההחלמה, אבל אינו דומה המצב בבני אדם שבהם ניתן טיפול נמרץ מציל חיים גם במקרי כוויות נרחבות כולל טיפולים פלסטיים מתקדמים, למצב בבע"ח הנאכלים כמו פרות. ברם לא רק כויה עלולה לגרום למצב של פגיעה נרחבת בשלימות העור בבע"ח אלא גם טריפה ע"י בע"ח טורפים כמו צבועים וכלבי פרא שאינם חונקים כטורפי העל - האריות והנמרים, אלא נושכים באחורי הנטרף כדי לשתקו ולאוכלו חי בלי שיוכל להתנגד, ולעתים כתוצאה מהנשיכה והמשיכה נתלש קטע עור גדול וה'נטרף' מצליח לברוח לטורף ( למשל אם העדר מבריח את הטורף ).
אינני יודע על מה מבוססות קביעות הרמב"ם לגבי נרחבות הנזק לעור לעומת סיכויי ההחלמה והקביעה מתי הבהמה נחשבת טריפה והאם משווים בכל אופן בהמות לבני אדם בעניין זה.
אם יש מידע נוסף אשמח לקרא