גמרא:
יתיב רב רחומי קמיה דרבינא ויתיב וקאמר משמיה דרב הונא בר תחליפא ונימא אשם זה יהא אשם תלוי ש''מ מאן תנא דפליג עליה דר' אליעזר רבי שמעון הוא דאמר אין מתנדבין אשם תלוי אמר ליה תורה תורה אימרי בדיכרי מיחלפי לך:

רש"י:
תורה תורה. כלומר היכן היא תורה של אדם גדול כמותך: אימרי בדיכרי קא מחלפין לך. כבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים אשם מצורע כבש בן שנתו הוא והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי שאינו בא אלא איל בן שתי שנים:

מתברר שהיתה כאן טעות גמורה של רב רחומי משמיה דרב הונא בר תחליפא.
לכן, קשה לי - מדוע הגמרא הביאה את הקטע הזה, והרי לא כל מה שנאמר בבתי המדרש של האמוראים הובא בגמרא?
מן הסתם, שדעות מוטעות לחלוטין שנאמרו בבתי המדרש של האמוראים (כשמישהו לא היה מרוכז וכדומה) לא הובאו בגמרא - וכל מה שהובא בגמרא (גם אם נדחה) הובא מפאת חשיבותו ללמדנו משהו, שהרי גם להו"א יש חשיבות. [לכן, מקובלנו שגם סוגיה שנאמר עליה "קשיא/תיובתא" יש לדון בה וללמוד אותה, אך לעומת זאת אם אמורא אמר "שטות" גמורה לחלוטין וחבריו דחו אותה - אז לא הביאו את זה בגמרא].

קצת הארכתי, אך תורף שאלתי היא - מה ניתן ללמוד מקטע הגמרא הנ"ל, שהרי חלילה קשה לומר שהוא פשוט מיותר?