כמה הערות במסכת נדה

א) לח:

רש״י בגמרא ד״ה עד שיצא הולד - יצא הולד טמאה לידה. צ״ע כוונתו בזה. ועוד ק׳ מדוע לא פירש כן במתני׳ ?


ב) מ.

ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכן. צ״ע באריכות הלשון והול״ל ומטמאין בכל שהוא ותו לא מידי.


ג) מב:

וכי ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו לממהל בשבתא אמר ליה שפיר דמי בתר דנפק אמר רבא ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא אזל בתריה אמר ליה אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתיליד עד שבתא אמר ליה האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא והוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת


לכאורה קשה, הרי הול״ל ״תעשה המילה בערב שבת״ ומדוע אמר רבא שלא תעשה המילה בשבת?


ד) מג.

רש"י ד"ה לא שטף במים - בא"ד ל"א קנה בקומטו של טהור והסיט את הזב להכי טמא שנגע הקנה בגילוי של זב ונטמא הקנה מחמת הזב וחוזר ומטמא את הטהור ואע"ג דטהור קמוט דגילויא גבי זב הוא דבעינן אבל קנה בקומטו של זב והסיט את הטהור טהור הואיל וזב קמוט וגבי זב כתיב וידיו ושיבוש הוא מפני כמה דברים חדא דקנה פשוטי כלי עץ הוא ואינו מקבל טומאה וא"ת בקנה חלול נהי נמי דמקבל טומאה אפ"ה אין חוזר ומטמא הטהור שהרי אין מגע של זב חוזר ומטמא אדם שאין לך נוגע בטומאה מטמא אדם חוץ מן הנוגע במת ועוד אי טומאת הטהור משום נגיעת קנה היא והרי בקומטו הוא דנגע ובית הסתרים לאו בר מגע הוא דהא אמרינן לעיל שרץ בקומטו טהור ועוד לשון הסיט אמאי נקט ועוד הסיט טהור את הזב מי נפק מהאי קרא וכל אשר יגע בו הזב כתיב והיינו אשר יסיטנו הזב ולא כתיב כל אשר יגע בזב

לא הבנתי ק' האחרונה, הרי מי אמר שהלישנא אחרינא למדו שטהור שהסיט את הזב טמא מקרא ד"וכל אשר יגע בו הזב" וצריך עיון גדול.


ה) מג.

רש"י ד"ה וירד וטבל - לשם גירות כו'. ועיין לקמן מג: רד"ה וירדה וטבלה - לשם יהודית כו'. וצ"ע בשינוי הלשון.


ו) מג:

ולמאן דנפקא ליה תרוייהו כו׳. קשה קצת מדוע לא כתב הגמרא ״ולרבנן״ וצ״ב.


ז) מד.

רש״י ד״ה נוחל - אבל האם אינה נוחלת את בנה וכל שכן קרובי האם כו׳ דכתיב למשפחותם לבית אבותם משפחת האם אינה קרויה משפחה.

לכאורה הלשון ״וכל שכן״ ברש״י צ״ע, הרי האם וקרובי האם שניהם אינם קרויים משפחה, וכמדומני שמצינו לשון כ״ש הרבה פעמים אף אם אינו באמת כל שכן

ח) מד:

רש״י ד״ה מן הפסולין - כגון חלל נתין וממזר ועבד ועובד כוכבים

יש להעיר מדוע האריך כ״כ בדוגמאות. ועיין רש״י מה. ד״ה ופוסל - כגון בן ט' שנים כותי או ממזר


ט) מו.
רש"י ד"ה גדולה היא - אם הביאה. צ"ע בכוונתו.


החותם בכבוד גדול,